פסק-דין בתיק עת"מ 40775-10-10

1.         העתירה שבכותרת - עניינה החלטת המשיבים מיום 20.9.2010, בה הודע לעותרת כי נדחתה בקשתה לקבלת מעמד הומניטארי בישראל, וזאת בהתאם להחלטתה של הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטאריים. הסעד שנתבקש בעתירה היה הענקת אזרחות ישראלית לעותרת, ולחלופין - מתן מעמד ארעי עם מתווה עד לקבלת אזרחות.

2.         העתירה עצמה הוגשה ביום 20.10.2010. בהחלטתי מיום 27.10.2010 נקבע מועד דיון בעתירה ליום 6.12.2010 וכן נקבע כי יוגש כתב תשובה עד ליום 1.12.2010. בדיון שהתקיים ביום 6.12.2010, לא הייתה התייצבות מטעם ב"כ המשיבים, וזאת בשל שביתת הפרקליטות. בדיון זה, ניתן מעמד ארעי לעותרת באשרת א/5 ונקבע מועד להגשת כתב תשובה ליום 23.1.2011. כמו כן, נקבע דיון במעמד ב"כ הצדדים ליום 1.2.2011. בדיון שהתקיים לפני ביום 3.2.2011, התייצב ב"כ מטעם המשיבים, וזאת מבלי שהוגש כתב תשובה במועד שנקבע - וגם לא עד לדיון עצמו. בהתייחס למצב דברים זה, נמסר על-ידי ב"כ המשיבים כי טרם נתקבלה התייחסות משרד הפנים ונתבקשה דחיית הדיון לשם הגשת כתב תשובה. ב"כ העותרת עמדה על מתן פסק-דין על סמך האמור בעתירה, ואילו ב"כ המשיבים התנגד לכך וביקש כי תינתן הזדמנות למשיבים להשיב לעתירה. בהחלטתי מאותו היום, דחיתי את הבקשה למתן פסק-דין על יסוד העתירה, וזאת חרף אי-הגשת כתב תשובה עד לעת ההיא. זאת, על מנת ליתן ארכה למשיבים להגיש כתב תשובה ולהתייחס לגופן של הטענות בעתירה. עם זאת, הוארך המעמד הארעי שניתן לעותרת (עד ליום 15.4.2011), והמשיבים גם חויבו בהוצאות העותרת בשל מאמציה להגיע לדיון מאילת. בהחלטה נקבע עוד, כי הדיון יתקיים לפני ביום 22.3.2011, שהוא מועד שהוסכם על-ידי ב"כ הצדדים במסגרת בקשת דחייה וכי כתב התשובה יוגש עד ליום 13.3.2011.

3.         לדיון שהתקיים ביום 22.3.2011, התייצב ב"כ המשיבים לאחר ששוב לא הוגש כתב תשובה - לא ביום 13.3.2011 ואף לא במועד הדיון עצמו. ב"כ המשיבים הודיע לבית המשפט, כי לא התבקשה הארכת מועד להגשת כתב תשובה ולדחיית הדיון - "משום שאין לנו עילה לבקשה כאמור" (עמ' 9 ש' 10-11 לפרוטוקול). ההכרעה על סמך הנטען בעתירה או דחיית הדיון, הושארה לשיקול דעת בית המשפט. עוד הוסף, כי מאחר ולא נתקבלה עמדה מטעם המשיבים, לא ניתן לטעון לגוף העתירה במעמד הדיון.

4.         לאחר שעיינתי בטענות שבעתירה ובחומר שצורף לה, מסקנתי היא, כי דין העתירה להתקבל באופן שיפורט להלן. זאת, בנסיבות המקרה בהן עד לעת הזו וחרף כל הארכות שניתנו, ובכלל זה שלושה מועדי דיון שנתקיימו (לרבות המועד המוסכם), לא הוגשה תשובה; זאת, בלא שבא לפני בית המשפט טיעון כלשהו בתשובה לטענות שבעתירה; כמו גם היעדר הנמקה של ההחלטה מושא העתירה.

5.         הנסיבות העולות מן העתירה - נסיבות שלא נסתרו כאמור על-ידי המשיבים, באין כתב תשובה או טיעון כלשהו, הן - בתמצית - אלו: העותרת נישאה לבעלה, יהודי, בשנת 1997, וזאת לאחר שהיו בני-זוג עוד בשנת 1990 והקימו משק בית משותף. הבעל עלה לישראל בשנת 1998 וקיבל אזרחות ישראלית מכוח שבות. העותרת הגיעה לישראל בסוף 1998 וקיבלה מעמד של תושבת ארעית במסגרת ההליך המדורג להענקת מעמד לבני זוג זרים של אזרחים ישראלים. ביוני 2003, שישה חודשים בלבד עובר לסיום ההליך המדורג, נרצח בעלה של העותרת בעת שהיה באוקראינה. העותרת פנתה לשם הסדרת מעמדה כאלמנה. היא קיבלה מעמד של א/5 באשרה שהוארכה מספר פעמים. אלא שביום 2.5.2007, לאחר שהייה חוקית בת 9 שנים בישראל, הודעה העותרת כי בקשתה להסדרת מעמד סורבה. העותרת פנתה לבית המשפט העליון בעתירה (בג"צ 5091/07). לאחר הליכים שונים, הודע לעותרת כי תוכל להגיש בקשה להסדרת מעמדה מכוח "נוהל אלמנות", והבקשה תידון בוועדה הבין-משרדית. בקשה הוגשה כאמור וההחלטה שניתנה בה היא ההחלטה שהוזכרה לעיל - ומצאה ביטוי במכתב מיום 20.9.2010, ולפיה בקשתה סורבה והיא נדרשה לעזוב את הארץ (ע/14).

6.         בעתירה נטען, כי החלטת הוועדה הבין-משרדית הייתה בלתי סבירה והיה מקום להעניק לעותרת בנסיבות המקרה מעמד בישראל. עוד נטען, כי נפלו פגמים דיוניים בהחלטת הוועדה הבין-משרדית, משעה שבניגוד לנוהל לא נערך לה שימוע במסגרתו נבחנה זיקתה לישראל, לרבות משך התקופה בה היא שהתה, קיומם של קרובי משפחה בארץ או בחו"ל ומידת ההתערות בחברה הישראלית. בהקשר אחרון זה, העלתה העותרת בעתירתה שורה של נסיבות. העותרת ציינה, כי היא מצויה בישראל תקופה של 12 שנים, מתוכן 4 שנים וחצי כאשתו של בעלה המנוח. העותרת טענה עוד, כי מרכז חייה הוא בישראל וכי אין לה זיקה לכל מדינה אחרת. העותרת הוסיפה גם את נסיבותיה האישיות המיוחדות. אלו כללו את מצבה הרפואי שעיקרו העובדה כי עוד מיום 19.5.2000 לקתה העותרת באירוע מוחי. כושר עבודתה נגרע בשיעור של 100% ונקבעה לה נכות אי-כושר יציבה בשיעור של 75%.

7.         עוד פורטו בעתירה בהרחבה, נסיבותיה האישיות הקשות של העותרת. בעלה כאמור, נרצח באוקראינה והעותרת אף נסעה לאחר הרצח, תוך סיכון של חייה, על מנת להעיד במשפט נגד רוצח בעלה - רצח שבוצע, לפי הנטען, על-ידי שוטר. מעבר לכך, בנה היחיד של העותרת, שתקופה מסוימת אף היה עימה בארץ, נרצח אף הוא עת שהה באוקראינה (ביום 21.12.2009). בעתירה צוין, כי כפועל יוצא מכך אין לעותרת משפחה קרובה כלשהי. היא ערירית לחלוטין. מעבר לכך, נטען בעתירה כי חייה של העותרת באוקראינה מאוימים על-ידי רוצח בעלה, לאחר שגרמה להחמרת עונשו, וכי היא אוימה על-ידי קרוביו כי לאחר שישתחרר ידאג להתנכל לה ולהתנקם בה. העותרת אף סבורה, כי רצח בנה קשור בקשר הדוק לעדותה במשפט נגד רוצח בעלה. בעתירה גם נטען, כי חבריה של העותרת הם בישראל.  יש לה דירה בישראל. היא קרובה במיוחד לאחותו של בעלה המנוח, המתגוררת בסמוך לה. עוד הוסף, כי אין לעותרת את האמצעים הכלכליים לקבל טיפול רפואי וכי נוכח מצבה היא גם לא יכולה לעקור למדינה אחרת או לאוקראינה. נוכח האמור לעיל, נטען בעתירה, כי משמעות החלטת המשיבים "לנוכח מצבה הרפואי, הפסיכולוגי והכלכלי וכן לנוכח האיום הכבד על חייה, גזר דין מוות פשוטו כמשמעו" (סעיף 33 לעתירה).

8.         אכן, בנסיבות חריגות אלו שפורטו בעתירה, ולא נסתרו; ומשלא הובא כל טיעון אחר או תשובה לטענות אלה, יש לקבוע כי קם בסיס לקבלת העתירה ולמתן מעמד לעותרת בישראל. אשר למהות המעמד, הרי שהעותרת עתרה בעתירתה למתן מעמד של אזרחות ישראלית, ולחלופין - מעמד ארעי ולאחריו מעמד של קבע, שבסיום תוכל לקבל אזרחות ישראלית. משעה שלא הוגש כתב תשובה ואין למעשה טיעון לפני, הרי שבנסיבות המקרה מצאתי לנכון ליתן לעותרת את הסעד החלופי, שעניינו הענקת מעמד ארעי באשרת א/5 למשך שנה. בסיומה - ובאין נסיבות המובילות למסקנה אחרת, ישקול המשיב מתן מעמד של קבע, בשים לב לכלל נסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל.

9.         כמו כן, ובשים לב לכלל נסיבות העניין, יישאו המשיבים בהוצאות העותרת בגין עתירה זו בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה יישא ריבית והצמדה כדין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים, באמצעות הפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ה באדר ב' תשע"א, 31 במרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: